מעטפת של ים

מאת: ניצן ביתן

ריני חיכתה לסיום כתיבת עבודת המחקר שלה בפסיכולוגיה קלינית והתחלת הסטאז'; במרכז לבריאות הנפש גהה. היא ידעה שההתמחות בגהה תהיה מעניינת, וההתמודדויות עם אנשים בעלי מוגבלויות נפשיות שונות כל כך מקרוב  תהיה מאתגרת. היא החליטה שלא משנה מה את ההרגל שלה לפתוח בכל בוקר בים, בצעידה איטית מתונה שהופכת לריצה קלילה ומשחררת היא לא תפסיק, שהרי הים הוא זה שנתן לה כוח.

חודש נובמבר הגיע, ועמו גם התחלת ההתמחות. היא הייתה כל כך נרגשת ובציפייה ללמוד ולהחכים המלווה במתח מתפשט שחשה בכל גופה. היא הגיעה לשערי בית החולים, לבושה בבגדים בגוון כחול ואפור, לא בולטת אך ייצוגית ומקרינת נחישות. וחיכתה שד"ר לביא יבוא לאסוף אותה ולהכיר לה את המתמחים האחרים. עוד לפני שהספיקה לשנן בראשה את שמות חבריה להתמחות, ניגשה אליה נערה צעירה, דוברת שפה זרה, ולפי התנהגותה הוזרה ריני הבינה שמדובר במטופלת. היא ניסתה להבין מבין בליל המילים אולי ישנה מילה מוכרת, שתזהה ותוכל לתקשר עימה, אך ללא הצלחה.

ד"ר לביא, פנה אל המטופלת באנגלית, הרגיעה אותה, וכך המפגש הראשון של ריני וג'ואנה הסתיים לו, היא הגיעה משוטקוהלם לפי דבריו של ד"ר לביא לחופשה בישראל, אך בעקבות אירוע טראומטי שעד כה לא ידוע מהו, חטפה התמוטטות עצבים ואושפזה על ידי הוריה בחודש וחצי האחרונים. 

ריני גמלה בליבה, שעל קשיי השפה, ובכל זאת ג'ואנה הייתה צעירה ממנה בכמעט עשור, ישנו חיבור ביניהן שיכול לסייע בטיפול בה. עברו כשלושה ימים וכשצברה מעט אומץ, ביקשה מד"ר לביא אפשרות לשוחח בשיתוף הרופא המטפל של ג'ואנה שיחה קצרה, שיחת היכרות.

ד"ר לביא הסכים, והשתיים נפגשנו במשרדו יחד עם הרופאה המטפלת ד"ר נעים. ריני פנתה אל ג'ואנה באנגלית, אך התגובה היחידה שקיבלה ממנה פעם אחר פעם הייתה זהה, מלחי הים בחוף תל ברוך בעלי יכולות לזהות את חולשותייך וכל פעם כאשר תיגע בגרגירי החול הזהובים, קטנים, נוצצים מחזות אימה, הרגעים הכי מפחידים שתרצה להתרחק מהם יציפו אותך כאילו אכן התממשו. ריני לא הבינה מה פשר החזרה על המשפט המוזר הזה, גרגירי חול.. תעתועי אימה, ובחרה לסיים את השיחה, בחיוך מנחם.

עבר חודש מאז תחילת ההתמחות וריני נחשפה לעוד ועוד מטופלים, אך ללא הבנה ברורה השהייה במחיצת ג'ואנה קסמה לה במיוחד. ג'ואנה נראתה לה כה נורמלית, כה רגועה. האם באמת נערה מקסימה שכזו אמורה להיות במקום כזה? . היא שמעה מפי הרופאה של ג'ואנה כי בכל פעם שהשתחררה אל הבית שהוריה שכרו, בסמוך לנתניה, היא הייתה חוזרת ביום ראשון לגהה, תשושה ומבוהלת.

ריני החליטה לשוחח עם הוריה של ג'ואנה כאשר נתקלה בהם במסדרון, ושמעה סיפור משונה. הבית ששכרו מעין דירת נופש צמודה לימה של נתניה, משך אליו את ג'ואנה בחופשות מגהה אך כשהייתה חוזרת מן החוף לא הייתה מצליחה להירגע, ההתקפים היו בשיאם, מפוחדת כילדה קטנה.

ריני ביקשה מד"ר נעים לצאת יחד עם ג'ואנה אל הים, כל חוף שד"ר נעים תבחר יהיה מקובל. היא הבינה כי הים מעורר טריגר, וכי רק בסביבתו תוכל יחד עם "ר נעים להגיע לתובנות חדשות.

ד"ר נעים הייתה ספקנית ושמרנית, לצאת מגבולות המרכז לבריאות הנפש היא אחריות כבדה, ולטעמה אינה מוצדקת. אך עקשנותה של רני צלחה לה, וד"ר נעים הסכימה, אבל רק לשעה קלה.

שלושתן נסעו ברכב מטעם המרכז, לכיוון חוף גורדון בתל אביב. הרוח והאוויר המלוח היו ממכרים, וריני לרגע שכחה שהיא באמצע משימה. הן ירדו אל החוף, מרגישות קלילות והתחברות משונה, כזו שקורית כאשר נמצאים בחוף הים בכל מצב.

ריני הורידה את הנעליים, הניפה אותן באוויר והציעה לג'ואנה להוריד גם. עבורה היה מקום למפלט בכל פעם שנזקקה להתרגעות. מקום כזה מבחינתה הוא מקור לכוח ולהתחדשות, ג'ואנה חשבה בדיוק אחרת.

ג'ואנה לא חפצה להוריד נעליים ולאט לאט התכנסה בעצמה. לקח לריני ולד"ר נעים מספר שניות כדי לשכנע אותה לשבת בחוף, רק לשבת. הישיבה בחול החמים, עם שמש של בין ערביים גרמה לשתיהן להאנח, אך לג'ואנה היא גרמה לטירוף. היא פרצה בריצה, כאשר היא מירה מעליה חול שהצטבר בנעליים, אחוזת בהלה. ג'ואנה רצה כה מהר שריני המתנשמת אחריה לא עמדה בקצב, ועצרה להסדיר נשימה. 

ג'ואנה עברה אל המדרכה בוכה וצועקת, מותשת צנחה אל הרצפה והתמוטטה. ריני וד"ר נעים הגיעו אליה מחבקות ועוטפות, המומות ומתנשפות. השלוש צעדו באיטיות ובשתיקה מוחלטת אל הרכב שחיכה להן, בתום השעה שהוקצבה.

הלילה היה כבד על ריני, המחשבות התרוצצו ללא סוף, מה היה בחוף הים? מדוע ג'ואנה התנהגה כמו שהתנהגה? האם יתכן ואכן יש בחול משהו הגורם לג'ואנה לתגובה אמתית? או שזה פרי דמיונה?!.

ד"ר נעים קיבלה בחמיצות את פניה של ריני בבוקר המחרת, ניכר כי כעסה עליה. ליבה נצבט, אך היא הייתה נחושה לעזור לג'ואנה, גם אם ד"ר נעים לא תשתף פעולה. היום עבר לו לאיטו, והיא חיכתה להגיע אל ביתה, אל הפינה החמה, ללא הביקורת, וללא ההמולה.

שבת בבוקר הייתה יום מיוחד במרכז גהה, הורים וקרובים ביקרו את יקיריהם המאושפזים שם, או החזירו אותם לאחר זמן שהות בבית. ריני בחרה להגיע בשבת במיוחד כדי לשוחח בשנית עם הוריה של ג'ואנה אשר שמחו לפגוש פנים מוכרות. אמה של ג'ואה, פרידה, סיפרה לריני כי ישנה אגדה סקנדינבית האומרת כי בארץ הקודש, החול הוא הרבה יותר מרק חול, יש לו סגולות וכוח, הנגלים רק בפני אנשים מסוימים. ריני לא הכירה את המעשייה והתאפקה שלא לגחך, חייכה חצי חיוך ובירכה אותם בברכת שבוע טוב.

ריני שבה אל ביתה, ובחרה להפגש עם חברתה נטע, מהנדסת ביוטכנולוגיה המתמחה בתרופות. היא שיתפה את נטע במקרה של ג'ואנה, בדרך כלל שמרה את מרבית החוויות של ההתמחות לעצמה, אך הפעם הרגישה כי עליה לחלוק עם חברתה הטובה ולשמוע לדעתה.

נטע, חובבת המדע, בוודאי תוכל לתת לה רעיון טוב, חשבה לעצמה. נטע, שמעה את השתלשלות המאורעות, שתקה לרגע, היה ברור לריני שחברתה מתאמצת לעבד ולנתח את המידע שכרגע הובא לידיה.ריני פנתה להכין לשתיהן קפה במכונת הקפה שהוריה קנו לה לרגל המעבר לדירה, מאפשרת לנטע זמן לעצמה.

טוב, פתחה נטע ברשמיות, בואי ניקח דגימה של חול ואבדוק אצלנו במעמדת חומרים. הסיפור נשמע מוזר, אבל היו דברים מוזרים יותר ששמעתי. אולי יש ריאקציה כימית המתרחשת בעור במגע עם החול הגורמת לתגובות שציינת אצל ג'ואנה. ריני מלאת תקווה הגישה לנטע את כוס הקפה, וחיבקה אותה.

ראשון בבוקר היה בוקר גשום, אך התרגשותה של ריני לאחר השיחה עם חברתה ניכרה באנרגיות נמרצות. היא הגיעה אל המרכז הטיפולי וחיפשה את ג'ואנה. ג'ואנה הייתה במיטתה. הבשורות יאלצו לחכות, חשבה לעצמה.היום עבר לו מהר, עם מטופלים אחרים וריני שבה אל דירתה, כשעדיין הבשורה בפיה. ביום שני, ריני ראתה את ג'ואנה במסדרון הכניסה למרכז, היא קראה לה וראתה שהיא לבושה ומאורגנת ליציאה. ג'ואנה שמחה לראותה, ובישרה לה שד"ר נעים החליטה לשחררה אל ההורים, המעוניינים לחזור לשבדיה.

חכי, עצרה אותה, אני רוצה לספר לך משהו המשיכה ריני בהתרגשות, הלכתי אל הים והבאתי דגימות חול לחברה שלי המתמחה בחומרים. בעוד מספר ימים, אם יש בחלקיקי החול חומר מסוים הגורם לך לתופעות שהרגשת, בוודאי שנדע מהו. 

תגובתה של ג'ואנה הפתיעה אותה, היא התבוננה בה במבט שהרגיש לה כנצח, מצחה התקמט, וניכר היה שהיא כועסת. ג'ואנה הכל בסדר? שאלה. ג'ואנה הרגישה כי גרונה חנוק, ופלטה משפטים בלתי סדורים בשפת האם שלה, נסערת מדי לדבר באנגלית. 

ריני הרגישה בחוסר האונים של שתיהן, שפה ורגש ותסכול, הכל יחדיו. היא תפסה בידה של ג'ואנה והשתיים התיישבו להן. חשבתי שתשמחי, אמרה לה. לא התכוונתי להסעיר אותך, ממש לא. 

ג'ואנה הביטה שוב בריני, הפעם במבט מנחם, קצת מבין. ריני, אני מודה לך, אפילו ד"ר נעים המלווה אותי מאז הגעתי לפה, לא התאמצה כמוך, לרדת לשורש העניין. אך העניין עבורי, לפחות, הוא ברור ומובן. ג'ואנה התחילה לספר את אותה אגדה סקנדינבית שאמה סיפרה לריני. ניכר היה ששתיהן מאמינות ברמת ובתמים כי החול בארץ הקודש, ישראל, גורם להזיות, ולחוויות איומות. 

ריני, ניסתה שוב להסביר לג'ואנה שהיא מכבדת את האגדה עליה גדלה, אך אין זה הגיוני. חוזרת שוב ושוב, כי החול כרגע בבדיקת מעבדה. מכיוון ששתיהן נותרו בעמדתן, הן החליטו להיפרד יפה לשלום ולהחליף מספרי טלפון. באותו הערב, חברתה של ריני, נטע, התקשרה ואמרה כי ישנם שני מרכיבים בגרגרי החול, שאין מכשיר הספקטרופוטומטר יכול לזהות. אז מה המסקנה שאלה ריני? אני באמת לא יודעת לתת לך מענה חד משמעי, חברה יקרה שלי, ענתה נטע.

עבר חודש מאז שריני ראתה את ג'ואנה, שחזרה לה לשבדיה כעבור מספר ימים. סבא של ריני, שהיה אהוב עליה מאוד הגיע לתל אביב לביקור קצר, והם קבעו להיפגש. ריני תמיד הוקסמה מהסיפורים המרתקים של סבה, וציפתה למפגש בבית הקפה הסמוך לדירתה. סבה, שלא ראה אותה כשלושה חודשים, היה נרגש, והם התחבקו דקות מספר, והתיישבו בשולחן עגול צדדי. 

ריני שיתפה את סבה בכל מה שלמדה בהתמחות והבינה שצברה המון חוויות לימודיות, בפרק הזמן הקצר הזה. כמובן שהייתה צריכה לספר לו גם על הסיפור עם ג'ואנה. היא חיכתה לשמוע מסבה סיפורים נוספים, אך הסב פתח פיו ודיבר על ג'ואנה. כן דווקא על ג'ואנה. 

נכדה יקרה שלי, אמר והמשיך, סיפור האגדה שג'ואנה שיתפה אותך, זכור גם לי בילדותי אם כי לא כסיפור מעשייה סקנדינבי אלא כסיפור אותו סבתי שנולדה בירושלים הייתה מספרת לנו. חול הים במדינת ישראל חלק אומרים עם סגולות, חלק טוענים עם כוחות, מה שבטוח שזרים המגיעים למדינת הקודש, להם לב טהור ונפש רגישה, יכולים להיחשף במגעם עם החול, לכל מיני תופעות מוזרות. עוד בימיה של סבתי סיפרה על ביקור רשמי מבריטניה של דיפלומטים אשר הגיעו לחופה של בת ים וחלק השתגעו. אני יודע שזה נשמע מוזר, אך זהו סיפור ידוע.

הפגישה של ריני עם סבה, הדהימה אותה. היא החליטה לכתוב לג'ואנה ולשתף אותה. היא הרגישה שהדרך בה נפרדו הותירה בה משקעים. למרות שג'ואנה לא הייתה חברתה, אלא מטופלת זמנית שרצה הגורל והן נפגשו, ועדיין החיבור המידי אליה, גרם לה להרגיש מחויבות מסוימת כלפיה.

לקח לג'ואנה יומיים להגיב לריני בחזרה, היא שמחה לשמוע ממנה ושמחה עוד יותר לשמוע כי גם סבה של ריני מאמין לכוחותיו ל חול הים. היא כתבה לריני ואמרה, עבורך הים הוא מקום לשלווה, לאתנחתא, לנחמה. גם עבורי הים תמיד סימל מקום מלא בטוב. למעשה, חיכיתי להגיע לבקר בישראל ולהנות ממזג אויר הנעים שלכם. לא תיארתי לעצמי שביתר הימים אהיה במרכז רפואי, מבוהלת ותלושה. ריני, האמיני לי, שמגע עורי בחול עורר לי פחדים שחוויתי בילדותי, הפחדים התעוררו ביום הראשון בשנתי, אך לאחר מכן בכל פעם שגופי נגע ולו במעט בחול, הרגשתי שאני נעטפת במראות מזוויעים, ניסיתי לעצום עיניים בכוח, ואז לפתוח אותן, אבל החזיונות לא נעלמו. 

 

ריני, קראה שוב ושוב את המסר מג'ואנה, לא מתנגדת אליו עוד, מסכימה איתה, אחרי הכל זו האמת שלה.

אחרי שנה, ביום קיץ חמים של שבת בבוקר, מצאה עצמה ריני מתארגנת אל הים, תיק ובו מים קרים, פירות טריים, ומגבת פסים ורודה-לבנה, היה מוכן ליד הדלת. נטע צפרה לה והשתיים יצאו אל הדרך. הן הגיעו אל העיר קיסריה, הרה זמן לא ביקרו בחוף האהוב עליהן, שם גדלו בילדותן. 

נטע פרסה עבורן את המגבות והן בחרו לשבת במים הרדודים, כל כך נעימים, טהורים, מבריקים. ריני הבחינה בתיירת יפהפייה, אולי הולנדית, חשבה לעצמה. התיירת חיפשה מקום להתייבש יחד עם בן זוגה. המראה המרשים שלה משך עוד זוגות עיניים, שערה גלש על כתפיה בגוון שטני, ועיניים גדולות תכולות, ממש המשכו הישיר של הים הביטו בסובבים, מחויכות. 

האישה הגבוהה קמה, והתהלכה באלגנטיות מופלאה מסירה את נעליה, מנופפת בהן בדיוק כמו שריני אהבה לעשות, סימן לשחרור וחופש. אחרי כמה רגעים היא התקרבה ליד ריני טובלת רגל אחת במים, גלים באים וחוזרים בתנועה מתמדת. לפתע צעקה נשמעה, האישה החלה לרוץ, לעבר סוכת המציל, אפופת היסטריה, בלתי ניתנת לעצירה. 

יושבי החוף נבהלו מתגובתה, ניסו לעזור, להרגיע, אך ללא הועיל. ריני פנתה אל בעלה של האישה ושאלה אם הוא דובר אנגלית, בתגובה ענה לה באנגלית קולחת. ריני, נסערת בעצמה, הסבירה שהכירה מקרוב מקרה דומה, שהיא עצמה מתמחה בפסיכולוגיה, ושהתגובה של אישתו קשורה לחול הים. בבקשה, קח אותה מן הים, סמוך עליי, היא תרגע. אל תביא אותה לפה. היא ידעה שהיא נשמעת מטורפת, אך לא היה אכפת לה. כעת אל מול עיניה, הים, מלא במפרשיות שטות אט אט, בקסם רב, ומנגד בחוף מופע אימים, של אישה שלפני רגע קט, נראתה כמו טווס מפואר, שליו וגא. ג'ואנה, אמה, וסבה כולם צדקו. 

המציל ירד מן הסוגה, מדובב את האישה, אך זו הייתה נסערת מדי. ריני פנתה אליה, ושאלה בקול חלוש מה שמך? את תדאגי הכל יהיה בסדר. קוראים לי אליסה,ענתה. אליסה, זה ישמע לך מוזר, אבל חול הים גרם לך לבהלה,ראית חיזיונות? לכן צעקת?. אליסה, מסדירה נשימתה, נאלמה דום. איך ידעת?איך? זה קרה גם לך?. ריני חיבקה אותה, עכשיו מעבר לכל ספק, הבינה בינה לבין עצמה, שלפעמים ישנם דברים בלתי מוסברים, שישארו בלתי מוסברים, זהו חלק מהקסם של היקום. היא שמה יד על כתפה של אליסה, וענתה לה, לי זה לא קרה, זה קרה לחברה מעבר לים, באותו העת לא האמנתי לה היא הייתה מטופלת במקום בו אני עושה התמחות. אבל היום אחרי שראיתי אותך פוסעת בכזו שמחה אל הים, מסירה את נעלייך בחדווה, ובין רגע הופכת למבוהלת, אני מבינה שהחוף הזה הקסום לרבים מאיתנו, עבור תיירים המבקרים בו, לעיתים, אלו בעלי הנפש העדינה, המחוברים אל עצמם, החוף הזה יכול להיות רחוק ממקום מפלט. ברגע שתתרחקי מן החול, שלוותך תחזור אלייך, אליסה יקרה, בטחי בי.

ריני נפרדה מאליסה, פנתה לעבר נטע, ואמרה לה, הים תמיד היווה לי מעטפת של אהבה והגנה, כנראה שלכן עבורי הוא כה מיוחד, ועבור אחרת הוא תהום הנשייה.