ששוני=שטן

‘הניחו לילדים ואל תמנעום מבוא אלי…’ (מתי יט, יד)

 

ששוני=שטן

 

מאי נפקא מינה, נשאלו הילדים. ספק אם שמעו. מאי נפקא מינה. הצלצול חשוב ממילים. שתשתוק ונרוץ. למגרש, לקיוסק, לחצר, לשחק בגוגואים, בקלפי סופרגול. מי שזכה בזהבי זכה בזהב. אל תשכחו ששיעור הבא, האריכה את סבלם, ירצה המרצה האורח, לא לאחר. הם המריאו, לא רצו. אחד נשאר לבד על הקרקע. לפחות עוד לא ירד תחתיו. נו, נתאזר בסבלנות. ששוני עוד אינו מודע לאסון שיפציע בשיעור הבא. ההפסקות מאיימות עליו יותר. המורים מתאדים והילדים מתאבדים עליו. חבורות חבורות. ששוני שמח ששיעור ביולוגיה בוטל. באחד המבחנים בביולוגיה קיבל שלושים ושלוש. חרפה, צרח המורה והילדים התמוגגו. מי זכר שבמקצועות הקודש ובהיסטוריה הוא מעל כולם. במדעים, וגם בספרות, אבל זה פחות קשור, הוא חרפה.

בחוץ עננים אפורים כהים, טיפות עקשניות נישקו עצים עירומים ואדמה מטורשת. מה כבר יצמח כאן. חובזה וזהו. מצחיק איך אשתי יצאה לטייל בגשם. דווקא אני זה ששונא שמש. שתהנה לה. זה עוד פחות קשור, סלחו לי. רציתי לתאר נוף. כבר הבנתם איך ראשי פועל. הנוף אינו סתמי. תמיד יש שם שד מסתתר שמזנק לעברי. אבל נעים לגלות שפרחים רבים נשתלו כאן מאז הופסקה עבודתי. מנהל בן של… שינכשו עשבים שוטים, שינכשו… וחסרים סחלבים… ואם כבר אז גם פסנתר כנף ויין אדום ואהבה. נו, אפסיק לסטות. 

בפנים, בכיתה, אחד הפלורוסנטים לא עבד, ויחד עם הקירות האפורים המלוכלכים והאבק שנקרש בחלונות הייתה תחושה חשוכה. המרצה האורח כחכח בגרונו ולא נראה מאושר. נביאי זעם קמו בו לתחייה. במי לא ירה כדוריו, בראשוני הציונים, באחרוני המדענים, במנהיגינו הדגולים, בספורטאים שפצו פה והתחרטו, ברבני בתי הכנסת בניו יורק בהם מתפללים לעבר מרכז אפריקה בגלל טעות בחישוב. שיפנו מתשעים לחמישים וארבע מעלות, לירושלים. מלא מלל התבלבל בראשי הילדים המביטים בסתר במכשירי החכמה. אין כדור ארץ חלל אין בכלל ירח אבולוציה אין קוטב דרומי הכוכבים אינם מוחשיים רק אור אלוקים יש ואפילו קרוב אלינו, אפשר כמעט לדפוק על דלתו אבל לא. חטא מגדל בבל! ככתוב בתלמוד, ‘שאפו להכות בקרדומות כדי שיזובו מים’. קרדומות זה פטישים. יזובו זה ינזלו. שאפו זה לא מסיגריות, יא ערסוואטים, צחק מלך החצר. הילדים צחקו אחריו. 

המרצה האורח העביר יד על מצחו. כן, קצת הזיע. התגעגע למפגש האחרון שם… שם הוא מרכז העולם. הבארמן בעצמו מעריצו המושבע. בעצמי ראיתי. לחיים! לחייך, מנהיג השטוחיסטים בישראל! ובאמת יופי של חיים נרקמים שם סביבו. זו קהילה אוהבת, תומכת, מעריצה. מה יכול לבקש יותר. וכאן ילדים מנוזלים, סיזיפיות אומללה. מזל שאינני מורה כמו שאמא רצתה, וודאי הרהר לעצמו עת העביר שוב יד על מצחו. ועם זאת, לא ננצח את המלחמה הזאת בלי חינוך. עד שהסכימו להכניסני לבית ספר, לחטוף לפני שיתחרטו, להזמין את חברי המורה לשעבר (הלא הוא אני, כותב שורות אלו) שנעשה לו עוול. ילדים יתלוננו להוריהם שיתלוננו למנהל ש… והתקשורת תעוט, פשוט נהדר, הדתה שמדתא, הפסד במערכה, אשמדאי, ניצחון בקרב.

בקזחסטן נחתה פגי וויטסון. הגברת הבאמת ראשונה. יודעי דבר, כלומר קוראי ויקיפדיה, יספרו שחסרו לה תשעים ושמונה דקות להגיע למספר הקדוש. אבן מאסו הבונים. האבן מהירח שניתנה לנסיך הולנד במתנה, זעק המרצה האורח, כלל איננה מהירח! יותר סיכוי שמפרדס חנה. וזה מה שזעק המרצה האורח כשקוזק קטן טען שפגי וויטסון חזרה מהחלל לקזחסטן: אין חלל בכלל, מה לא מובן? הכל! שאגו הפרחחים שלא שוכנעו כלל. רק פרח קטן פתח עלי כותרתו לשמש. בכך הפך קורבן. בהפסקה המזבח יוכן. רחוק שנות אור מקזחסטן פער ששוני פיו. ניצחון במערכה, מעשה שטן, הפסד בקרב. 

מה אמר הרזרוז, העור והעצמות והעצב, פליט השואה? ובכן, שלא נדע. שלא כחבריו הוקסם מהמרצה האורח. שלא תחשבו, הוא היה ספקן לא קטן. המרצה האורח בעצמו אמר: אל תאמינו אפילו לי! חקרו בעצמכם, תשפטו מבעד לערפל, שימו עצמכם בכיסא האל. להטיל ספק, כן. ספק בנאס”א, ספק בגולדה מאיר, ספק במי שאמר והיה העולם… עגול. כדור הארץ שטוח! שטוח! כן, מה אתם צוחקים. סליחה, נכון, העולם שטוח. פיתה. לאפה. מגש פיצה ענקי, תכניסו לראש. כן, בניגוד לכל מה שלמדתם. כן, הבונים החופשיים שולטים בעולם, בוודאי שבמידע. כן, לא בטוח שזה רע. טוב, את זה הוא לא אמר. כן, הבונים החופשיים קיימים, כמובן. ועוד איך קיימים, הם מושכים בכל החוטים, לחשתי לילד שהתיישבתי לידו. הוא הביט בי באימה. בטח צרכן תקשורת עוינת. אבל שלא תחשבו בטעות שאני בצד של המרצה האורח או חובב קונספירציות. רחוק מזה.

המרצה האורח המשיך לירות. כוח המשיכה העצום שמחזיק אוקיינוסים, הרים וערים על בנייניהם ואיצטדיוניהם לא מצליח להחזיק בלון הליום, לא נראה לכם מגוחך? דברים נופלים רק בגלל צפיפות החומר. האדם לא נחת על הירח. אין פצצת אטום, אין איום איראני. אין לוויינים. לא, אין לוויינים, יש אנטנות קרקעיות, נגיע לזה. המפות לא נכונות. הכל פוליטיקה, ילדים. חושבים שמספר החלונות על בניין הפרלמנט האיראני, שלושים ושלוש בכל פאה, הוא סתמי, הא? וסתם יש פירמידה על בניין בית המשפט העליון בארץ? הכל הבונים החופשיים, הכל מכור, ילדים. אין חייזרים, אנחנו כן מרכז היקום, הכל נברא עבורנו. כן, גם התרנגולות. הטבעונות היא עוד המצאה של הדת החדשה, דת המדע. מה האינטרס? כמובן, לשלוט בנו, ושנפסיק להאמין באלוקים. שקט שם, שאלות בסוף, לא עכשיו, בסוף.

בסוף התחילה ההפסקה. מלך החצר לא יצא. המורה ליוותה את המרצה האורח לחדר המורים. האות ניתן. להתנפל על הקטן. נשחק כדורגל בכיתה. שמחה וששוני לא בלוני, כדור. קצת נדחף, יפול, קצת נבעט. אתה אשכרה חושב שהעולם שטוח! בעיטה ברגליים. אתה מבין בכלל מה זה אומר, מפגר? בעיטה באף. שיט, קו אדום. הייתי אומר שהתחלקת על השכל אבל ברור שאינ’ך כזה! בעיטה חלשה בראש. בעיטה חזקה בבטן. הצבעה, מי חושב שהעולם שטוח? אף אחד. גשם של בעיטות. מי ששוכב על הרצפה לא נחשב. ומי מפחד מהדובה הגדולה. מבול של בעיטות. נגמר המשחק. שיט שיטפון. רגע, בעיטה אחרונה. עזרא מביא נייר טואלט. שינקה ת’דם. רק חסר שהמורה תראה דם ותקרא ליועצת והיא למנהל והוא להורים והם יאסרו על עזרא לשחק בפיפא החדש. שם יכבוש את העולם, שטוח או עגול, עם ברצלונה. חופשי מסי בונה חופשי! קח, נקה את הדם באימ’שך. בואו נשטוף ידיים, חזרנו מהמגרש. יאללה, שמחה וששוני, קום כבר באימ’שך הקחבה הזאת.

שימותו, חשב, שאלוקים ישלח את מלאך המוות עכשיו, נראה אותו כבר. שיסתכל מהשמיים, או טיפטיפה מעל. למה תמיד כולם נגדי. באמת אתם רבים ואנחנו מעטים אבל השם תמיד עוזר ליהודים. אולי אני לא מספיק יהודי כי חתכתי בטעות נייר טואלט בשבת? אם אגיד לאמא… לא, היא תגיד שאעבור כיתה, אנלא מוכן. רק המשה מרדכי הזה. מה עשיתי לו שהוא שונא אותי ככה, מה. כאילו אכפת לו אם העולם שטוח או עגול. העולם רע, לא כמו שאבא אומר. טוב, הוא לא יודע מה אני עובר. אני קם כבר, עזוב אותי, עזרא. לא צריך ת’טישיו ש’ך.

בעוד הילדים מדדים על בהונות לעבר הברזייה, בחדר המורים התלהטו הרוחות. בחדר החנוק שרר ריח רע. המורה לפיזיקה בקול העורב שלו האשים את המרצה האורח בהפצת בורות מסוכנת. המפיץ לא התרגש וביטל את הטענה בחיוך. זעמו של הפיזיקאי גבר. מי הכניס אותו?! הוא משחית את נפשות ילדינו! ממה אתה פוחד, התריס המפיץ, אם אתה בטוח בשיטה שלך בוא תתעמת. השיטה שלי?! ותתעמת איתי! ענה איש המדע, לא עם ילדים שעוד לא… כאן קטעה אותו המורה המזמינה בטענה שלא רק שזה לא מחליש, זה מחזק את המערכת החיסונית האינטלקטואלית של הילדים. הייתם צריכים לראות את פרצופו אחוז הפלצות של המורה לפיזיקה. דמו בער, הוא גייס את הפאשיזם האיטלקי לעזרתו, את הנאצים. אותם גם היית מכניסה לכיתה?! נו באמת, איזו צורה?! צורת המורה השתנתה. פניה הסגילו כשצרחה: תתבייש! אפס מאופס… חצי ממשפחתה של סבתה נספתה בפולניה המקוללת, אותה הוא מאשים… הוא רצח בחזרה איפשרהיהכלכךלהבינמיאומרמה ידיים הונפו באוויר התקרבה שוב מלחמת עולם. 

לקחתי את המרצה האורח הצידה ושאלתי אותו אם הוא זוכר את שיחתנו על תפקיד הספרות במירוק הנפש. הוא הנהן ואמר שמה הקשר עכשיו ושאפשר גם יוגה. התעצבנתי. גם כן מירוק. אבל מה שעובד, העיקר שתוציא את האנרגיות המתפרצות. טולסטוי בלי סונטת קרויצר היה יורה בעצמו או באשתו וילדיו. חבל עליך, ועל חנה’לה ואלקנה. העולם צריך אותך, לא פחות, ולו כדי להבין כמה קרובים אנחנו לפי התהום. התכוונתי להחמיא אבל אתם מכירים אותי, כוונות סבירות וביצוע מחורבן. אבל יש לי לב טוב, ואינני שקרן, בחיי. נחזור לענייננו. כאמור, בינתיים התקרבה שום מלחמת עולם.

התקרבו הילדים וששוני ביניהם, רצו לשוב לכיתה. ראו אותם המורים וקראו: בואו, בואו. באו, באו. רצו לשאול לדעתם על העולם. כדור הארץ או פיתה כוסמין. פני ששוני הפכו נפוחים. מה קרה ששוני. נו, ששוני מה קרה. אה, זה שום דבר. נו, באמת, על מי אתה חושב שאתה עובד, חשבתי. ששוני, תגיד לי מיד, מי עשה לך את זה. זה כלום, החלקתי בשירותים, לא ראיתי את השלט. כמה שהוא מיטיב לשקר, התקשיתי שלא לטפוח על שכמו. המורה התרשמה פחות ותבעה מהילדים האחרים את התשובות. הם שלא הורגלו באסונות היטיבו פחות וגמגמו איזו אמת. השיחה ביניהם התמשכה אלא שלא התרכזתי בה כי הטלפון של המורה לפיזיקה צלצל ובחוץ התחיל מבול. חשבתי על אשתי שהתגרתה בגורלה וכמה שאין לי כוח למשחקים שלה אבל גם זה לא משנה עכשיו.

אני מתעב אנשים עם רינגטונג אבל אודה שהופתעתי. לעורב יש טעם איכותי. השיר שהתנגן היה   What difference does it makeשל הסמית’ס. לפחות זה ולא… אני לא יודע, אתם יודעים… עידן ההשתקה המזוהם. חובת השתיקה. אמרתי לו: תעצור אותי תעצור אותי תעצור אותי אם אתה חושב ששמעתי את האחד הזה קודם כרינגטונג. הזעם התפוגג, הוא הבין וחייך. אחוות בודדים. אני הייתי שם את Barbarism begins at home אבל באמת מה זה משנה. הוא שאל אותי מה בעצם אתה עושה פה. ומה אתה. האחווה התחלפה במהירות בעוינות. לכך אני רגיל, התחלתי להרגיש שוב בבית… לא, לא התכוונתי לספר אודותיי, אל תשימו לב אליי, שימו את כל הפיסקה הזאת בסוגריים ארורות, בסדר? זה כדי שתבינו למה באמת איני יודע מה קרה לששוני עד שיצא מבית הספר. זה תקציר של מה שבמשך שעות ארוכות בימים ארוכים ניסיתי להסביר לחוקרים ה… עזבו, זה מעלה לי את לחץ הדם, אין לי דבר נגד האידיוטים האלה אבל להם היה נגדי. חבורה של… יודעים מה? אולי אני טועה. מי לא. מה כבר עשיתי. באתי להקשיב להרצאה של חבר. מטורלל ככל שיהיה. מי דמיין לאן דברים עלולים להתגלגל. גם יגאל עמיר לא רצח את רבין, אגב, השב”כ דרך את האקדח. הוא היה בטוח שהוא יורה כדורי סרק, אני בטוח.

בקיצור, על מה שקרה לששוני אחרי שיצא מבית הספר מן הסתם שמעתם בחדשות או קראתם בעיתון. אולי כמוני הזלתם דמעה מדבריו המרגשים של הנשיא. הוא לא הכיר את ששוני, אני כן. חילקתי לו את הציונים המביכים ביותר שחילקתי מעודי. פעם ביקשתי מכולם לכתוב יצירות בנושא המשפחה. בבוקר יום שישי אחד, אחרי שכיליתי את שייק הקייל בננה סגולה וגזר גמדי וסיימתי לעבור על מוסף הספרות של העיתון עברתי לקרוא את יצירותיהם. סיפורו של ששוני יכול היה להישלח, כמעט כפי שהוא, למגרש של הגדולים. לפני השיעור קראתי לו וקרעתי את הסיפור מול עיניו ההמומות (תירגעו, צילמתי עותק!) הצגתי את התרשמותי הכנה וביקשתי ממנו לשבת בשיעור הקרוב לבדו בחדר המורים ולכתוב עוד יותר טוב. לעוף לשמיים. בתגובה הוא הגיש דף ריק שבו כתובה מילה אחת: ‘עפתי’. המילה לוותה בקשקוש שאולי היה אמור לדמות עננים. בהשראת האח המורה לביולוגיה נתתי לו שלושים ושלוש בתעודה. שישנא אותי, בכיף, שיכתוב טוב. איני מצטער על שדחפתי אותו לעבר הפסגות שאליהן נועד. כל השאר אלו שקרים שהפיצו הורים שלא יודעים לחנך את ילדיהם.

אחד הילדים סיפר שפעם, בקיץ, בטרם למדנו לחשב את הגימטריה ומשמעותה השטנית, כשעוד קראנו לו בשמו האמיתי, שמחה, כשהיה פחות מודע למעמדו הנחות, נכנס לכיתה המוצפת שמש והכריז על תחרות בניית ממלכות. היו חוקים מפורטים, הוראות והנחיות. ילדים רבים התעניינו ברעיון והוא קרן. כעבור יומיים בא לכיתה עם ממלכה בנויה. אף אחד לא דמיין דבר כזה. ממלכה בצורת מחוגה עם זווית ישרה ברקע. הילדים נדהמו שהתכוון ברצינות לתחרות שהמציא. חלקם גיחכו. אף לא אחד הציג ממלכה מתחרה. כשמלך החצר החריב באבחה את ממלכתו בהה בחוסר עניין, אמיתי או מעושה. 

הימים במעצר היו הקשים בחיי. ידעתי ש… חיכיתי שתוכח חפותי. מאוחר יותר התברר שבאותם ימים חברי השטוחיסט שוב הגיע לכותרות מסיבות סבירות יותר. אמנם תקפו אותו בחמת זעם, הפכוהו אף הוא לאישיות שאינה רצויה אבל הוא תמיד טען: עבורנו חדשות שליליות הן חדשות חיוביות ביותר. כרגע העיקר להתקיים בתודעה. חדשות שליליות אמיתיות הגיעו מאשתי. מזועזעת ממעשיי לכאורה, ביקשה גט. סירבתי. החוק המטופש איתי. שתיחנק. לא בגללי אין לנו… חבל, כבר הייתי מגרש אותה מזמן, אחרי עשר השנים הראשונות. לא הפסקתי לחשוב על ששוני. עצביי תקפו אותי. יוגה אינני יודע. התחלתי לכתוב באמצע הלילה על נייר טואלט. אודה שכוחי יותר בהכוונה, בביקורת, פחות בכתיבה. אבל נזכרתי בשיחה על האמנות כמירוק הנפש. גם רציתי שגרסתי תישמע. זו האמת שלי והיא נכונה. אם צריך, אני מוכן להישבע בתנ”ך. פרח קטן פתח עלי כותרתו לשמש ונסגר. אבן שזרקו הילדים הייתה לראש פינה. איתה תבנה לך, ילדי, את מלכות השמיים.