זָר

המעבורת נחתה ברציף מספר שלוש והרולד אאוסלנדר חש דיגדוג מבורך בגפיו שעה שמערכת היקיצה בקפסולת השינה שלו השיבה אותו בהדרגה לאיתנו. השעות הרבות שבילה בשינה מאולצת בדרכו למאדים הותירו במוחו ענן ערפילי והוא ניצל את הדקות שנותרו עד שהקפסולה שלו תועבר לאולם הנוסעים, בכדי להיזכר מי הוא ומה מעשיו במאדים. 

 

“מקרה מצער מאד הארי…” קפטן ריצ’ארדס נטול הגינונים ניגש כהרגלו ישר לעניין. “בטוחני כי שמעת על משלחת ון-דר לי, הלוא כן ? המשלחת המדעית האירופאית שהקימה מושבה ראשונה על גבי מאדים ?”. הארי שמע, אך בהיותו למוד נסיון החריש, מבין שבין כך ובין כך הוא צפוי להרצאה קצרה ממפקדו. 

“דוקטור קארן ון-דר לי, הביולוגית זוכת פרס הנובל ניצלה את חמש עשרה דקות התהילה שלה באור הזרקורים כדי להכריז על גיוס מתנדבים, שיחברו אליה להיות חלוצים – המתיישבים האנושיים הראשונים בשממת המאדים. אחת עשר משפחות נעתרו להזמנתה וקבוצה של עשרים ושלושה אנשים חיה מזה עשור על פני הכוכב האדום. עשר שנים שמתוכן בשלוש השנים האחרונות פורסמה בכל שנה פריצת דרך מדעית בתחום אחר. בשבוע שעבר קיבלתי הודעה מקולגה של דר’ ון-דר לי כאן בכדור הארץ. נראה שהקשר שלהם פסק במפתיע למשך מספר ימים וכאשר התחדש, הסתפקה הדוקטור בשליחת הודעות כתובות בלבד ולא שעתה לבקשות לשיחה קולית או שיחת וידאו. לאחר כשבוע של הודעות כתובות וקצרות פסק הקשר בשנית ולאחריו קיבלה הקולגה הודעה על כך שהדוקטור הלכה לעולמה בשיבה טובה.  הקולגה יצרה קשר עם הרשויות וסיפקה לנו הוכחות מצולמות לכך, שבימים שלפני הפסקת הקשר לראשונה, הביעה הדוקטור חשש לחייה. אין מנוס מהצורך לנהל חקירה סדורה, ואין מתאים לכך ממך בחורי. הגם שאתה כרגע הקרוב ביותר לכוכב האדום. מרחק שינה קצרה במעבורת. אשלח לך את כל החומר שבידינו. ממליץ שתקרא אותו היטב כדי שיהיה לך זמן להגות בדבר לפני שתנחת בניו-רוטרדם. הקהילה הונחתה לשמור את גופת המנוחה בקפסולת שינה, עד שגורם חיצוני רשמי יאשר את סיבת המוות. פקח היטב את עיניך ואוזניך הארי, אתה צעיר ונבון ואני סומך עליך שלא תיתן למדענים הללו לסבן אותך”.

 

זרועות רובוטיות הניחו את הקפסולה על מסוע שהעבירה אל תוך מחסן הקבלה/אולם הנוסעים של ניו-רוטרדם. כמו כל דבר אחר בכוכב נידח, שבו פרקטיות היא שם המשחק, שימשו שלושת הרציפים לתעבורה קבועה של מוצרי צריכה ואספקה בהלוך ותוצרים מהקהילה המאדימית בחזור. למיטב ידיעתו, היה הארי האורח הראשון אי פעם שהגיע לכוכב מאז הוקמה המושבה, וככל הנראה יהיה גם הראשון לעזוב כבן הלוייה של גופת הדוקטור המנוחה.

הוא קרא היטב את החומר ששלחו לו מהמטה המרכזי. תחילה את כל מה שהיה להם על המנוחה. קארן, בת 68 ילידת דלפט, עברה לרוטרדם בגיל 17, תאונה קשה בגיל 18 ממנה ניצלה במזל רב ונדרשה לניתוח מורכב בראשה, דוקטורט בביולוגיה בגיל 25, פרס נובל בגיל 43, עסקה בחקר מבנה התאים וגילתה סממנים דמויי תא במחצבים שהובאו ממאדים. הגילוי הוביל אותה לקבלת מענק מהקהילה המדעית האירופאית שאיפשר לה לפקד על צוות שנשלח למאדים. היא בחרה במו ידיה אחד עשר מדענים צעירים מרחבי הגלובוס שעקרו את מושבם בכוכב הכחול ובלוויית בני זוגם וילדיהם הבוגרים השתקעו בכוכב האדום. כמייסדת בחרה הדוקטור להעניק למקום מושבם את השם ניו-רוטרדם ושלוש השנים הראשונות הושקעו ברובן בהתאקלמות והארצה, במטרה לכלכל את החלוצים ולצמצם תלות במשאבים חיצוניים. לאחר שלוש שנים נוספות של שקט יחסי החלה לפתע הקהילה המאדימית לפרסם מאמרים מבריקים בשלל תחומים. שנה לאחר מכן פירסם בוטניקאי בשם גרוס מאמר שיצר השפעה מהפכנית על אופן גידול יבולים בכדור הארץ. בשנתיים הבאות פירסמה הקהילה המאדימית תוצאות של שני ניסויים אקלימיים שהאחד סייע בצמצום השפעתן ההרסנית של סופות טורנדו והשני הביא מזור לאזורים מוכי בצורת. פרסום דבר מותה של דוקטור ון-דר לי היכה באלם את הקהיליה המדעית ברחבי העולם. חשש גדול הובע שבהיעדרה, יתעה צאן מרעיתה בדרכו ויקיץ הקץ על המפעל המאדימי ותוצאותיו המופלאות. 

“מעניין מה יגידו אם יגלו שנסיבות מותה של הגברת היו פחות מטבעיות ?” חשב אאוסלנדר לעצמו רגע לפני שפנה לחומר שסיפקה הקולגה המודאגת.

בסרטונים נראתה אישה מרשימה לכל הדעות. פניה חלקות על אף גילה המתקדם וצמה אפורה משתלשלת על כתפה הימנית. הדבר היחיד שהעיד על גילה היו העיניים. ניכר היה שמשהו מטריד אותה, אפילו מדיר שינה מעיניה. קולה היה חזק ובטוח שעה שחלקה עם עמיתתה את ממצאיה מניסויי אותו שבוע. אך בסוף השיחה רגע לפני שסיימה אמרה משפט אחד שאינו קשור לדבר ממה שאמרה קודם לכן. משפט שבילבל את הארולד כל כך שנאלץ לחזור ולשמוע אותו שוב ושוב כדי להיות בטוח ששמע נכון את מילותיה : “הם כבר לא מדברים איתי יותר. נראה לי שהם כבר לא ידברו איתי עוד, עד יומי האחרון”. 

 

אדם לבוש בסרבל כחול קידם את פניו במחסן/אולם. בחיוך רחב ובכף יד מיובלת ומחוספסת סייע להארי לצאת מקפסולת השינה.

“שלומ’דוני” אמר מקבל הפנים בקולו הצרוד “ברוך הבא לניו-רוטרדם. אני פורטר ואתה ודאי הבלש אאוסלנדר, אתה האורח הראשון שלנו אי-פעם.” הוא עמד קרוב וחייך רחב והארולד הבחין מייד שחסרה לו שן קדמית אחת ושמפיו נודף ריח חזק של שום. “אני ייקח אותך למרכז, שמה יראו לך את הדוקטור, שתנוח בשלום בגן עדן”. 

רכב חשמלי קטן לקח את השניים דרך מבוך מנהרות ובדרך הספיק פורטר לספר בגאווה שהוא ובני משפחתו הם חוואים שנבחרו יחידים להגיע למאדים בין כל המדענים, בין השאר כדי שיהיו לפחות כמה ידיים עובדות שגם תדענה לעשות עבודת כפיים הגונה וראוייה לשמה. פורטר ושני בניו הקימו חווה, גידלו ירקות מאכל ושני הבנים היו אחראים גם על תחזוקת הרציפים ושינוע המטענים. מסעם הסתיים לפתע בדלת גדולה נושאת את הלוגו של הקהילה המדעית ופורטר הסביר באדיבות אך בקצרה שעליו לשוב לחובותיו ומעבר לדלת יואיל נא ויחפש את דוקטור ריד.

 

הדלתות נפתחו מעצמן כשהתקרב ומאחוריהן נוכח הארולד לגלות שפסע לתוך מבואה רחבה מאד וריקה מאד שהכילה מלבד דלת הכניסה עשר דלתות נוספות הנושאות תיאורים רבגנוניים דוגמת : מכניקת קוונטים יישומית, ביולוגיה מולקולרית ועוד כהנה וכהנה. על אחת מהן התנוסס השם דר’ ריד ומעליו המינוח “פסיכולוגיה התנהגותית” ולשם שם פעמיו כעת. כקודמתה הדלת נפתחה כשקרב והוא צעד במורד תעלה נוספת שהתרחבה לכדי חדר סגלגל. במרכזו של החדר ניצבו שולחן ומסוף כסופים ולמולם ישבה אישה אדמונית בסוף שנות השלושים לחייה ופניה חמורות סבר. ניכר היה שהיא חולמת בהקיץ כיוון שהביטה היישר לכיוונו של הבלש מבלי לומר מילה ואז קולו הרם כאילו העיר אותה משרעפיה, והיא נאותה להבחין בקיומו, הביטה בעיניו, השיבה חיוך מאופק וקמה לקראתו.

“שלום רב כבודו. אני דוקטור אנה ריד. הבנתי מפורטר שאתה הוא הבלש ששלחו לנו. אני מקווה שעבר עליך מסע מוצלח וכי נוכל לסיים את כל העיניינים הרשמיים במהירות וביעילות על מנת שנוכל לחזור לעבודתנו. מותה של קארן היכה את כולנו בתדהמה אך כולנו כבר התאבלנו על לכתה איש איש בדרכו, ובטוחני שהיא עצמה וודאי הייתה רוצה שנשוב מייד לשיגרה”.

 

“בטוחני שנסתדר” השיב הרולד “אבקש לראות את המנוחה ללא דיחוי ובהמשך אבקש לשוחח בנפרד עם כל אחד מחברי הקהילה. להבנתי אתם מונים כעת עשרים ושניים ?”

“אני משוכנעת שאין בכך צורך” פסקה דר’ ריד ” אך נפעל כדבריך ונשמח לשתף פעולה.”

 

קפסולת השינה אוחסנה בחדרה של המנוחה בקומה השלישית של המרכז. הקומה שימשה למגוריהם של כמעט כל חברי הקהילה ובדרכם לחדר חלפו על פניהם מספר קטן של תושבים, שהלכו כלעומת שבאו ולא ייחסו חשיבות רבה לפרצוף החדש והבלתי מוכר. הקומה השניה שימשה לאכילה, רחצה, פנאי וספורט ובראשונה מוקמו המשרדים, המעבדות ותשתיות המתחם.

חדרה של קארן ון-דר לי היווה אות ומופת לסגפנות. דרגש שינה, שולחן עם מסוף וארון קטן שהכיל בעיקר חליפות אחידות, בגדים תחתונים ונעליים. הקפסולה הונחה על דרגש השינה ובתוכה נחה-נמה הדוקטור את שנת העולמים. עטופה בחלוק מעבדה לבן, שערה המאפיר אסוף בצמה ונח על כתפה ופניה אומרות שלווה.

“אני מבקש לבחון את הגופה מקרוב” דרש אאוסלנדר ” לוודא שאין בנמצא סימני אלימות”.

“כמובן” אישרה ריד “אפעיל מייד את פרוטוקול ההפשרה של הקפסולה. תידרשנה 24 שעות כדי להפשיר ללא נזקים לרקמות ואז אתה מוזמן לבחון כל שנדרש. אם תרצה לבצע נתיחה מלאה, יש לנו מעבדה ושני דוקטורנטים לרפואה שישמחו לסייע לך בכל דבר.

ארגנו חדר מנוחה עבורך בקומה השניה. וודאי תרצה להתרענן ולנוח מעט ולעת ערב אזמן את כולם למבואה לצורך החקירה שביקשת”

“תודה. אך הייתי מעדיף לפגוש את האנשים אחד אחד”.

“כרצונך, אף שאין כאן לאיש מה להסתיר”.

“בטרם ניפרד, האם תוכלי לספר לי את מה היה טיב היחסים בינך לבין המנוחה ?”

“עבורי קארן הייתה מנטורית ומודל לחיקוי, אף שעסקנו בתחומים שונים לחלוטין. כיבדתי אותה מאד על הישגיה ולפרקים שימשתי גם כפסיכולוגית עבורה כפי שאני משמשת עבור כל שאר חברי המשלחת”.

“והאם היה למנוחה סיבה לחשוש לחייה או שמישהו מהקהילה רצה ברעתה”.

” אבוי לא, כולם כאן ראו בקארן לא פחות מאם ומורה. תמיד עוזרת ותומכת, תמיד שמה את טובת האחרים לפני טובתה היא. לא היה לה כאן אף אויב או מתחרה. כולנו תמימי דעים בנושא הזה”.

“ומה בדיוק היה תחום המחקר שבו עסקה לפני שהלכה לעולמה ?”

“בזאת אינני מבינה מספיק. תוכל לשאול את דר’ אידריס ששימש כאסיסטנט שלה במשך שנים רבות. אך להבנתי מאז שהגענו למאדים היא לא נחלה הצלחות גדולות בתחום עיסוקה, ובעיקר רכבה על תהילתם של החוקרים האחרים.”

 

לאחר שסעד והתרענן קלות ניסה הארולד לחטוף תנומה קצרה לפני ארוחת הערב, אך לא הצליח להירדם. מחשבותיו התרוצצו אנה ואנה ובכל פעם שכמעט ונרדם שמע פתאום צחוק רועש ומתגלגל שהעירו שוב ושוב. הוא הסתובב בקומה וחיפש את מקור הרעש אך לשווא. הקומה השניה הייתה ריקה לחלוטין עד שהגיעה השעה שש ומחצה.

 

שאון גדול עלה מכיוון חדר האוכל בקומה השניה והארולד נוכח לגלות שהוא האחרון להתייצב. השולחן היה עמוס כל טוב וסביבו הסבו מעל עשרים מבוגרים-צעירים שהתיישבו לאכול ברעש תוך שאינם אומרים מילה. דר’ ריד הבחינה בו, הציגה אותו בפני יושבי החדר והזמינה אותו לשבת עימם בכיסא הריק. הקהל המשיך לאכול בשקט ודר’ ריד הודיעה כי לאחר הארוחה מתבקשים כולם להגיע בצורה מסודרת לתשאולים פרטיים שיערכו במשרדה ע”י הבלש. הארולד הופתע לגלות, כי בדיוק כפי שנתבקשו, התייצבו הדיירים בזה אחר זה  לחקירתו. רובם דיברו מעט וניכר שהם מרבים להשתמש במוחם יותר מכפי שהם משתמשים בלשונם, שנראה כי החלידה מחוסר שימוש. התשובות היו קצרות, תפלות וצפויות כמתבקש מזירה שהגיעו לחקור אותה מאוחר מדי, אך מרוב האנשים המשיך לעלות בעקביות הקו הדומיננטי שהיה משותף לכולם : בקושי הכרתי את המנוחה, עסקתי במחקר שלי, מעבר להישג הראשוני שלה לא ניכר שהמנוחה קצרה הצלחות נוספות מאז ההגעה למאדים ומי ייתן ותנוח בשלום על משכבה.

החריג היחיד היה דר’ אידריס שהואיל והרחיב מעט לגבי עיסוקם המשותף שכלל חקר המבנה של סלעים מקומיים שניכר שהיה בו מן המשותף עם תאים אנושיים, אך דר’ קארן לא הצליחה להתקדם מעבר לאותו גילוי ראשוני והדבר הוביל ללא כל ספק לדיכאון המתמשך שודאי שבר בסוף גם את ליבה והכניע את אותה חוקרת אמיצה.

עייף מאד משרשרת החקירות הלאקוניות שהסתיימה ללא כל תוצאות החליט הארולד לסור לחדרו ולישון. אך שוב, כל אימת שעצם את עיניו נדדו מחשבותיו והוא שמע צחוק. הפעם, במקום לקום ולחפש את מקור המיטרד ניקה את מוחו והאזין בקשב רב. כעת נדמה היה לו שהצחוק שהוא שומע הוא צחוקם של ילדים.

 

באישון לילה. סהרורי וטרוד מאי יכולתו לישון כיאות, חזר הארולד אל החומרים הרבים שנשלחו אליו לקראת החקירה. כעת, הרגיש אמיץ יותר להעז ולפתוח גם הרשומות של הדוקטור המנוחה שעסקו במחקרים שביצעה. לעיניו קפץ יומן קטן שניהלה, בו תיעדה בצורה קפדנית את מחקריה היומיומים. הוא קרא בריפרוף את מסת החומר עד שלפתע נחו עיניו על שורה שנכתבה לפני כמעט עשור : “היום הם דיברו אלי בפעם השניה. מסתבר שלא חלמתי את זה. גם בפעם הראשונה האבנים דיברו אלי”. 

 

נסער מהגילוי ניגש הארולד אל הקומה השלישית ואל חדרה של קארן. הישר דרך הדלת הבלתי נעולה. הקפסולה עוד הייתה במחצית הדרך לסיום תהליך ההפשרה ואדים כיסו את הזגוגית. מבט חטוף בחדר ומייד קלט שלוש אבנים שהיו מונחות על שולחן המסוף. בחרדת קודש הרים את אחת האבנים ובחן אותה מכל צדדיה. רגילה לחלוטין למראית עין. הוא הגישה אל אוזנו אך מאומה : אין קול ואין צליל. כך גם עם האבן השנייה, מאומה. וכך גם השלישית. 

הוא הניח את האבנים במקומן וגירד בפדחתו מנסה לשדל את הדברים שיתחברו. ואז לפתע שמע שוב את הצחוק. הולך ומתגבר, מתגבר והולך ומחריש את כל רעשי הדממה שסביבו. ולפתע נדמה היה לו שהקול בוקע מתוך הקפסולה של הדוקטור המנוחה. הוא הניח ידיו על אוזניו בניסיון להשתיקו אך הצליל רק הלך וגבר. בצר לו ניגש אל הקפסולה והחל לחבוט בזגוגית : “שיתקי” צעק בזעם “אני לא מצליח לשמוע את עצמי חושב. שיתקי!”

הקפסולה נכנעה לבסוף לאחת מהחבטות התועות שלו ומנגנון הפתיחה פתח את מכסה הזגוגית בקול לחישה. כשהתפזרו אדי הכפור הבחין כעת בגופה המונחת בפנים. תחילה נראתה לו בדיוק כפי שהייתה קודם לכן, אך כעת החלו ללבלב ניצנים אדומים על פני החלוק הלבן. בזעמו שכח את הכללים הפורנזים ופתח את שולי החלוק. או אז נגלו לעיניו כעשרים פצעי דקירה מדממים.

הוא כשל המום לאחור ואז נפנה אל הדלת וראה אותם מתגודדים בכניסה אל החדר. חוסמים את דרכו. 

מבט של אימה על פניו כשראה אותם ונזכר שאיננו חמוש. וקקופוניית הצחוק שבאוזניו הלכה ושכחה עד שפסקה כליל. ואז עמד מולם, אגרופיו מורמים וחיכה להם שיעשו את הצעד הראשון.

 

“הירגע” אמרה ריד ופסעה אל תוך החדר מבעד לגברתנים שחסמו את הדלת “הירגע והורד את אגרופיך ואסביר לך את הכל”.

 

מובס ונחות מספרית הנמיך את אגרופיו והניח לה להתקרב אליו.

 

” קארן הייתה הטובה מכולנו. כשרק הגענו לכאן לראשונה היא גילתה דבר מדהים. קיים מסביבנו כח שאיננו נהיר המאפשר לנו לחבר את מחשבותינו לכדי שיח יחיד. כל אנשי הקהילה חולקים ביחד קשר טלפטי מוחי והוא זה המאפשר לנו להישגים כבירים בתחומי המחקר שלנו. בעזרת חשיבה משותפת ומואצת מצאנו קשרים בין תחומים שנחשבו בעבר לזרים לחלוטין זה לזה, והצלחנו להגיע לפריצות דרך מדהימות בזמן קצר מאד. כולנו שותפים לכך. כולנו, זאת יש לומר, מלבד קארן.  היא הייתה היחידה שלא הצליחה להתחבר כמו כולם. בצעירותה הסירו חלק ממוחה. משהו שמנע ממנה להתחבר כמו כולנו. בהתחלה היא שמעה באופן חלקי והתבלבלה לחשוב שאבני מאדים אותן חקרה הן המדברות אליה. היא הייתה בטוחה בכך גם שסיפרנו לה על היכולת החדשה שגילינו וכיצד אנו משתפים זה את זה במחשבותינו ומחקרינו. ככל שהתקדמנו למדנו גם לחסום את השיח ואז פסקה קארן שהאבנים הפסיקו לדבר אליה. ייאושה גבר והיא איימה לחבל במשלחת, לסכן את כל מה שעבדנו כה קשה בשבילו ולהמיט עלינו חורבן. אז קיבלנו החלטה פה אחד, והוצאנו אותה לפועל יחדיו כדי שאיש לא ירגיש שהדבר רק באשמתו. זוהי הקהילה שלנו מתחילתה ועד סופה וקארן ניסתה לשים לה קץ. אנחנו פשוט העזנו והקדמנו אותה.”

“קהילה של רוצחים” צרח הארולד בזעם “כולכם אשמים במותה… וכפי שזה נראה כולכם גם תהיו אשמים במותי” והוא שב והניף את אגרופיו למולו.

“לא בהכרח” אמרה ריד “בדיוק התפנה מקום בקהילה ונשמח לקבל אותך כאחד משלנו. אפילו נשמח מאד אם תעשה זאת. החשיבה שלנו הובילה למסקנה שאם תצטרף אלינו תוכל לדווח בחזרה שהכל תקין וסדור והשקט ישוב על כנו כדי שנוכל להמשיך לעבוד”.

“שקרים” צרח ריד “הרי תיפטרו ממני בדיוק באותה הצורה כיון שלא אהיה אף פעם חבר אמיתי בקהילה שלכם. הרי אינני יכול להתחבר למוחכם המשותף. אילו יכולתי לעשות זאת הייתי כבר מזמן שומע את מחשבותיכם ויודע בדיוק מה עשיתם.”

“הו, הרי כבר הסברתי לך שאתה אינך שומע את מחשבותינו כיון שלמדנו לחסום אותם בפניך. והרי מחשבותיך גלויות לפנינו כספר פתוח בכל עת מהרגע שהגעת לכאן. גם אתה תלמד בבוא העת לשלוט בכך ולחסום אותן. זהו תהליך גמילה שעליך לעבור.”

“ואיך אוכל לדעת שאינך משקרת לי ברגע זה ממש ?”

“הו” חייכה אליו ריד והפעם חיוך כנה “זה קל מאד… הביאו לכאן את זכארי.”

 

הגברתנים בכניסה נסוגו לצדדים ואל החדר נכנסה אישה צעירה ובידה חבילה עטופה. 

 

ומבעד לקפלים הציץ בו תינוק קטן ומחייך והארולד שוב שמע את הצחוק מתנגן במחשבותיו.